לבנון

הסרט לבנון הוא סיפור אמיתי. המאורעות המתוארים בתסריט התרחשו ביוני 1982, במהלך היום הראשון למלחמת לבנון. טנק בודד מסופח למחלקת צנחנים שנשלחת לסרוק ישוב עירוני עוין. חיל האוויר כבר הפציץ אותו! צריך להכנס ולדווח שלא נשאר שם כלום. פשוט וקל. מקסימום שלוש שעות… אבל העסק מתחיל להסתבך. המשימה הפשוטה, לכאורה, מאבדת שליטה, והופכת לסיוט מצמרר. צנחנים נהרגים. אזרחים נהרגים. כיאוס של הרג איום ומיותר. בהמשך יתברר שכל המשימה היא מלכודת מוות. טעות נוראית. ה"כוח" הפגוע נותר לכוד במרכז העיר ההרוסה, מוקף בקומנדו סורי שסוגר עליו מכל הכיוונים, ונחלץ, בקושי, בעזרתם של שכירי חרב מפוקפקים שעסוקים בחיסולי חשבונות פנימיים. הסיפור לכשעצמו חושף מחדל צבאי איום, מנתץ מיתוסים שצה"ל מתהדר בקיומם ושואל שאלות מוסריות נוקבות – ולכן, מטבע הדברים, מדובר בסרט פוליטי שיעורר עניין ציבורי. אבל מעבר לסיפור עצמו, לערכו הפוליטי ולמסריו הנלווים, לבנון הוא סרט אישי. סרט על ילד בן-20 שלא היה מעורב מעולם במעשה אלים, ומצא את עצמו הורג אנשים. סרט על מצב של אדם בודד ששורד מול סכנת מוות מוחשית – מצב שבו הקונפליקט בין האינסטינקט הקיומי למיימד האנושי יוצר דרמה אנושית קשה לעיכול.